לפני כמעט שנתיים, כמעט בגיל 55, הרגשתי שהגוף שלי נחלש. הבנתי שאני צריכה לחזק אותו. צריכה לא מתלהבת. אף פעם לא רציתי להרים משקולות וכל מיני כאלה. ואז – הכרתי את עמית! במקרה לגמרי, ככה מהפייסבוק, בלי המלצות מחברות או ידע מוקדם. חששתי שאולי היא קצת צעירה בשביל קשישה כמוני, שהיא לא תבין בגוף מתבגר, שארגיש נבוכה. כל כך הופתעתי באימון הראשון: פשוט נהניתי! וזה המפתח להתמדה ולהצלחה. מאז אני מתאמנת איתה שלוש פעמים בשבוע. עמית לומדת כל הזמן, מעמיקה את המקצועיות שלה. מבינה את הגוף. מתאימה את האימון לגוף ולמתאמנת. רואה הכל! גם כשנסיבות החיים הובילו אותנו לאימון מרחוק, בזום, עמית שמה לב לכל תנועה, לכל מנח של הגוף, מתקנת את מה שדורש תיקון. מקפידה על איכות הביצוע, בהקשבה מלאה ליכולות, למגבלות, לכאבים. בנחישות וברגישות היא דוחפת למאמץ, סופגת קיטורים, ומחזקת את הגוף והנפש. ממליצה לכל אחת להתאמן עם עמית.

הייתי המון שנים בשחייה תחרותית, אז כל החיים אני זוכרת את עצמי בחדכ. אחרי שפרשתי, למדתי להכיר את החדר כושר מזווית קצת שונה. בזכות עמית צברתי ביטחון, הבנתי שהחדכ הוא לא רק לגברים, וקיבלתי תיקונים ועידכונים עד להגעה לטכניקה הכי טובה! ולמדתי שאם כבד אז לא מוותרים (במידה והטכניקה טובה כמובן).

הרבה אנשים מרגישים תחושות של חוסר מיצוי ומסוגלות בחיים, אבל לא הרבה יודעים מה לעשות עם זה ומאיפה זה נובע ובטח שלבד זה הרבה יותר קשה. גם אני לא ידעתי, חשבתי שרזון זו הדרך לאושר שלי וכשאגיע למטרה שלי אני אהיה מאושרת וכל התחושות האלה ייפתרו ואז גיליתי שלא. עליתי בצבא במשקל המון, וכשיצאתי משם הדרך היחידה שידעתי לרדת במשקל היא בהרעבה. הגעתי למשקל לא תקין, נשירת שיער אגריסיבית, ציפורניים שבורות, אפיסת כוחות פיזית ומנטלית, ועדיין לא הייתי קרובה להיפטר מהתחושה הזו שאני לא מספיק טובה. ידעתי שבמקרה הטוב האנורקסיה שלי תיבלם טבעית, אעלה במשקל מחדש וארגיש באסה, ובמקרה הרע היא לא ואני אדרדר שוב למשקלים ומקומות שהיציאה מהם קשה עד בלתי אפשרית. אבל אז, פגשתי את עמית נגר הפעם בתור מאמנת ולא בתור חברה. עמית אמרה לי: ״בגדול מה יש לך להפסיד מלהתחיל להתאמן? במקסימום תמשיכי לעשות מה שאת עושה עכשיו. אבל אולי אם תדעי להתאמן נכון ובקצב שמתאים לך תרוויחי הרבה יותר מרק גוף שנראה טוב.״ היא שכנעה אותי, נתנה לי להחזיק שני דאמבלים של 2 קילו בכל יד ולימדה אותי תנועות בסיסיות, רעדו לי הידיים במשך כל הזמן הזה כי הייתי בתת תזונה נוראי שאפילו שני קילו לא יכולתי להחזיק בקלות. התחלנו ליווי, פתאום גיליתי כמויות של אוכל שלא ידעתי שאפשרי לי לאכול ועדיין להראות טוב, שני קילו בכל יד הפכו ל4 ול5 ואחר כך ל8. את התוצאות הראשונות ראינו ממש מהר אבל עדיין היה לי מאוד קשה לאכול. ואז הגיע הרגע המשמעותי ביותר בחיים שלי, הרגע שהיא הציעה לי להתחיל מסה. בהתחלה צחקתי עליה אבל אז עליתי על מטוס, נסעתי להיות בחברת אנשים שאני אוהבת, והתעסקתי אך ורק בלהבריא. על אף ההפרשי שעות היא תמיד הייתה שם, בתור מאמנת, בתור תמיכה נפשית מזכירה לי שוב ושוב שאוכל זה דלק, שאוכל זה נחוץ, מנסה להכניס היגיון בבחורה שלא חושבת מהראש אלא מהלב. בחודש אחד עליתי 4 קילו ואחר כך המשכתי את המסה בארץ ועליתי בסהכ 7.5 קילו. הרמתי את עצמי במתח פעם אחת ואז גם חמש, עליתי בכל המשקלי עבודה שלי והרגשתי בפעם הראשונה בחיים שאני יכולה לעשות הכל. למדתי אצלה משמעת עצמית, דחיית סיפוקים והתמדה והיום לא רק שאני נראית הכי טוב שנראיתי בחיי, אני גם בהכנה לתחרות פאוורליפטינג ראשונה בחיים שלי ולא הייתי עושה את זה לבד. להגיד שהיא שינתה לי את החיים כשהכירה לי את הספורט זה אנדרסטייטמנט כי היא עשתה כל כך הרבה יותר מזה. היא לימדה אותי לאהוב את עצמי ולהאמין בעצמי. היא הקנתה לי את ההרגל הבריא הראשון בחיים שלי.

הליווי האישי והצמוד והידיעה שיש מי שמקשיב ועוזר בצד השני גרמה לי להתאהב בחדר כושר ולהנות ממה שאני אוכלת. ממצב של לעשות וי שהייתי בחדר כושר היום, הגעתי למצב שאני מחכה לאימון הבא, לצלם את הסט ולחכות להערות לתיקון וכל הזמן להשתפר. וזה בלי להזכיר את 12 הקילוגרמים שנשרו ממני תוך כדיי התהליך. למי שרוצה ליווי אישי של תזונה וכושר ממליצה בחום על עמית.